יש לחפש אנשים "עם פלפל", כלומר עם הצורך להתפתח, ללכת הלאה ולצאת מתוך העולם המוכר והנעים שלהם. לשאלה "למה אתם מתפטרים" אנשים כאלה משיבים בדרך כלל: "לא, הכול היה טוב, אבל משהו לא הסתדר, היה משעמם" (רק תוודאו שלא מדובר על אנשים עם תסמונת של "פגוע באופן קבוע"). אם תתחילו לדבר איתם על הפרספקטיבות – תסתכלו האם זה מעורר בהם התלהבות וברק בעיניים. ישנם מעט מאוד אנשים כאלה, יצא לי להכיר באופן אישי רק שניים, ואחד מהם ממש בקושי.

הדעה הרגילה של האנשים לגבי עצמם: "אני הכי חכם, אבל הכי מסכן". או, "תנו לי מקום עבודה ותספקו לי תנאים הולמים, ואני אעשה לכם טובה ואגיע לעבודה בזמן". מדובר בצרכנות מובהקת. במקרה הזה נשקפים ערמומיות ללא שכל ורצון להתחמק מכל החובות, אבל בצורה נכונה. המקרה הקשה ביותר הוא זה שבו מישהו מאמין באמונה שלמה שכל מה שחסר לו על מנת להתפתח זה כסף. משהו נוסח "תנו לי תקציב פרסומי רציני, ואנחנו נשגשג". לפני שאתם מאפשרים להם להתנסות במשהו גדול, עליהם להצליח במשהו קטן. אחרת אנשים כאלה מסוגלים לגרום לטביעתן של מחלקות או אפילו של חברות שלמות. אלה הם ה"עלוקות".

למראה החיצוני של המועמד משמעות רבה. כאשר מדובר בבן אדם מטופח הלבוש בטוב טעם ויחד עם זאת לא ביוקרה – זה מעיד על היכולת שלו למצוא את הפיתרון הטוב ביותר בהסתמך על האמצעים המצומצמים ולא לחפש תירוצים, על היותו מסודר ועל הכבוד העצמי שלו. תשימו לב למקומות העבודה הקודמים של המועמד ובהכרח תבררו את הסיבות לעזיבתו, זה יעזור לכם לגלות הרבה דברים חדשים על המועמד.