תנו לכל עובד את האפשרות להשפיע ישירות על פגמי ייצור (או על פגמים אחרים).

תדמיינו את המצב השכיח הזה. עובד חדש בייצור שם לב לכך, שמספר חלקי A קצת לא מתאימים לחלקי B. כתוצאה מכך, לעיתים קרובות התוצר הסופי הוא פגום. הוא פונה לראש צוות. ראש הצוות מתעלם ממנו – כיוון שהבעיה הזאת אינה מעניינת אף אחד (הוא כבר למד מהניסיון שלו – ניסו לעשות בזה סדר, העבירו דוחות למעלה לפי ההיררכיה המשרדית, אבל לאחר שבועיים עדיין לא היו תוצאות, ולכן הפסיקו עם זה). הוא מנסה לפנות לאנשים בעלי תפקידים בכירים יותר – עוד יותר לא אכפת להם. ואילו ההנהלה הראשית אפילו לא שמעה על הבעיה הזאת. ובינתיים הייצור באיכות ירודה ממשיך. אלה שלמטה הם חסרי יכולת, ואלה שלמעלה אפילו לא יודעים על הבעיה.

ועכשיו תדמיינו איך כל זה קורה במפעלי "טויוטה". ברגע שאחד העובדים (זה יכול להיות כל אחד, אפילו המנקה, ולא רק אחראי משמרת) שם לב לפגם/תקלה/בעיה – האדם הזה עוצר את פס הייצור. מבלי לשלוח דוחות להנהלה, שאפשר לחכות לתשובות עליהם במשך חודשים, בזמן שהמפעל ממשיך לייצר תוצרת פגומה. מישהו שם לב לבעיה – ומיד מגיבים אליה. כדי לפתור אותה במיידי, מבלי לחכות למשהו אחר.

זהו למעשה אחד מהצעדים החשובים ביותר בדרך להפיכת מערכת האיכות מנומינאלית (מלים ללא תוקף מעשי) לממשית.

תנו לכל עובד את הזכות לפסול ייצור בעל איכות ירודה.