ישנה שיטה טובה לתגמל את העובדים על ההישגים שלהם בעבודתם.

במצב האופטימאלי פעם בשבוע מתקיימת ישיבה כללית. לפני הישיבה כל עובד מציין, מי מעמיתיו לדעתו ראוי לתגמול על העבודה שנעשתה (הוא יכול לבחור כל אחד חוץ מעצמו).

אתם מקבלים רשימה, ובה כתוב שמשה קיבל 8 "נקודות", רפי 13 "נקודות" וכן הלאה. לאחר מכן עליכם להגדיר את סף הכניסה, למשל חמש או עשר נקודות, כי אחרת ייתכנו בקלות רבה מניפולציות בסגנון "אני אתן לך, אתה תיתן לי".

ובכן, התוצאה השבועית היא, לדוגמא, חמישה עובדים שהגיעו לקו הסיום. בזמן הישיבה אתם קוראים בשמם באופן חגיגי, מברכים על ההישגים ומעניקים להם "כוכב". הכוכב העשוי מקרטון כדי שבעתיד יהיה נוח לתלות אותו ליד שולחן העבודה.

אבל אלה הם לא סתם כוכבים. ניתן להמיר אותם במתנות מסוימות. למשל שלושה כוכבים בנגן MP3 או חמישה כוכבים במצלמה דיגיטאלית. הנקודה הכי חשובה היא שלא תהיה אפשרות להמיר את הכוכבים בכסף, כי מבזבזים אותו ומיד אחרי זה שוכחים.

בתוכנית המוצעת לעיל יש לשים דגש על הסעיפים הבאים:

• התמדה: אם הרצון יספיק רק לחודש אחד, אז אפילו לא כדאי להתחיל.
  
  
• העמיתים בעצמם בוחרים את מי יש לתגמל.
  
  
• הכרה פומבית בהישגים הינה הכרחית.
  
  
• אפשר להמיר את התגמול במשהו חומרי.
  

השיטה המוצעת תעבוד רק במקרה שהעמיתים יעריכו אחד את השני עפ"י ההישגים ולא עפ"י היחסים ביניהם:

• במהלך ספירת התוצאות יש להשתמש בתוכנות סיציומטריות, אשר בקלות מוצאות קשרים בסגנון של "אני אתן לך ואתה תיתן לי", או "עשרה גברים בוחרים בעמיתה סקסית".
  
  
• יש לקשר את התגמול לתוצאות שהושגו בעבודה, ולדרך בה הישגים אלה השפיעו על העלאת שכרם של כל העובדים, ואיך הם ישפיעו בעתיד (למשל: "היום, הודות למשה, קיבלנו תוספת חד-פעמית של 500 ש"ח למשכורת).יש לבקש מכל עובד לנמק בקצרה את בחירתו במשה ולא במישהו אחר.