אני בטוח שרבים מכם נקלעו למצב, שבו האדם איתו אתם משוחחים אינו מצליח למצוא את המלים המתאימות כדי לבטא את המחשבה שלו. המחשבה היא ברורה מאוד, אבל מסיבה כלשהי אינה מתגבשת בצורת משפט. עם זאת, חשוב מאוד לאדם הזה לבטא בקול רם את המחשבה.

לעתים קרובות המאזין מנחש מה רוצה להגיד האדם המדבר, ותוך ניסיון לעזור לו מנסח את המחשבה הזאת בעצמו.

ברוב המקרים העזרה הזאת אינה נעימה עבור האדם המדבר.

מסתבר שבזמן שהוא ניסה למצוא את המלים בהן אפשר לבטא מחשבה מסובכת מסוימת, המאזין ידע אותה מראש ובשבילו היא לא מהווה לא תגלית ולא חידוש. העזרה הזאת היא בסך הכול הפגנת היתרון האינטלקטואלי והשפתי מצד המאזין, וזה כלל לא תורם לשמירה על היחסים הטובים. זה הורס אותם.

עדיף להתאזר בסבלנות, ואפילו אם האדם איתו אתם משוחחים מגמגם, אל תעזרו לו, אל תקדימו את המאוחר.

האדם איתו אתם משוחחים יהיה מרוצה.

וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, נכון?