דוגמה: אנחנו רואים במסך הטלוויזיה פרסומת של גבינה טעימה, אנחנו מזילים ריר, אבל אנחנו לא רצים ישר לחנות אלא הולכים למקרר שלנו ולוקחים ממנו משהו אחר.

באותו הרגע היצרן של הגבינה שהתפרסמה בטלוויזיה כאילו משלם גם עבור הפרסומת למוצרים אחרים, וייתכן שחלק מהם שייכים המתחרים הישירים שלו בתחום הגבינות.

ואולי אחר כך נלך לסופרמרקט ונקנה שם דווקא את הגבינה הזאת? לצערי, לא. בתוך החנות ניתקל במדפים מלאים במוצרים שבאותו הרגע ע"י המראה והריח שלהם יהוו פרסומת הרבה יותר חזקה מאשר סרטון מסקרן שראינו יום לפני בטלוויזיה.

הצרכן עלול פשוט לא להגיע לגבינה הזאת. זאת אומרת, את הסרטון הזה כדאי להקרין על מסך ענק בתוך החנות עצמה, או לחילופין לשדר פרסומת ברדיו של החנות, או פשוט לפרסם את המוצר באמצעות פוסטרים על גבי קירות החנות.

תארו לעצמכם פרסומת כזאת: "תראה איזה טעים אני, תקנה אותי ותאכל אותי מייד כשתצא מהחנות". בטוח יקנו ויאכלו, ואם תיקחו את הכסף שהושקע בפרסומות בטלוויזיה ותשקיעו אותו בפוסטרים או בסרטונים שישודרו בסופרמרקטים הגדולים, אז זה יהיה לא רק פי 100 יותר יעיל אלא גם פי 100 יותר זול.